פסק-דין בתיק ע"א 46575-02-14

כללי

1.         זהו ערעור על פסק דינה של כב' הרשמת הבכירה יפעת אונגר ביטון מיום 7.1.14 עת דחתה את תביעת המערערת (להלן: "פסק הדין").

רקע

2.         המערערת הינה חברה המתמחה בייצור ואספקה של מדבקות.      
המשיבה הייתה לקוחה של המערערת במשך מספר שנים. באותן השנים הזמינה המשיבה הדפסת מדבקות מהמערערת והמערערת סיפקה לה את המדבקות בהתאם להזמנות בכתב.

3.         בכתב התביעה שהגישה המערערת כנגד המשיבה היא טענה כי המשיבה חייבת לה סך כולל של 37,583 ש"ח (בגין 15 חשבוניות שלא נפרעו בסך של 14,569 ש"ח בתוספת חיוב בגין זיכוי כפול בו זוכתה המשיבה בטעות בסך של 23,014 ש"ח) .

4.         עיקר טענותיה של המשיבה, בהתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב לפי סעיף 81א'1(ד') לחוק ההוצאה לפועל , תשכ"ז - 1967, נסבו סביב הטענה - כי המערערת לא החזירה למשיבה סכינים וגלופות שנמסרו לה לצורך ייצור המדבקות שהוזמנו.

            עוד טענה המשיבה, כי היא פנתה למערערת אין ספור פעמים על מנת לערוך התחשבנות, שכן החשבוניות בגינן נדרשה המערערת לשלם למשיבה: " אינן חתומות, על כן אין כל ראיה כי הפרטים המופיעים בהם אכן סופקו לנתבעת או מי מנציגיה" (סעיף 23 לבקשה).

5.         בנוסף טענה המשיבה בבקשתה, כי ככל שיוצגו בפניה חשבוניות חתומות "המעידים על קבלת הסחורה, ואשר המשיבה לא שילמה בגינן, תסכים לשלם למערערת עבורן בקיזוז שווי הסכינים והגלופות..." (סעיף 25 לבקשה).

6.         מהאמור לעיל עולה, כי המשיבה בתחילה, במפורש או במשתמע, הכחישה את קבלת הטובין , אולם, כפי שקבעה כב' הרשמת בפסק הדין "משהוצגו לה העתקי החשבוניות שנחתמו על ידי מי מטעמה, חזרה בה מטענתה זו" (סעיף 2 לפסק הדין).

7.         בית משפט קמא בחלק הראשון של פסק הדין קבע, כי טענת המשיבה הינה טענת הודאה והדחה אותה יש לטעון במפורש וכי המשיבה לא הוכיחה טענה זו והיא טענה " את טענת הפירעון בעלמא" (סעיף 6א' וב' לפסק הדין).

            בית המשפט הגיע למסקנה, כי היא גירסת המשיבה הינה גיסה המשתנה שעוצמתה "הולכת ופוחתת".
עוד קבע כב' בית המשפט, כי:

"עתה משהנתבעת חזרה בה מהכחשת קבלת הטובין, לא ברור מדוע היא בוחרת לחזור בה מהסכמתה "לשלם לתובעת עבורן" כאמור בסעיף 24 לתצהיר.

הייתכן כי הנתבעת תטען היום, בניגוד לתצהיר מנהלה, שהיא מוכנה לשלם בעד חשבוניות שלא נפרעו, כי פרעה את מלוא התמורה ואף מצויה ביתרת זכות?

הייתכן כי תתגונן בטענות סותרות בדבר יתרת החוב, או שתתנער מחובתה לשלם לאחר שהוצגו בפניה ראיות על קבלת הטובין, בניגוד לעמדתה הנ"ל שבה היא מתחייבת לפרוע כל חשבונית נשוא התביעה שיתגלה כי נחתמה על ידה" (סעיף 6ג' לפסק הדין. ההדגשות בקו אינן במקור י.ש.).

8.         לאחר ניתוח טענות וראיות המשיבה, הגיע בית המשפט קמא למסקנה, כי המשיבה לא הוכיחה בראיות מטעמה את הפירעון בפועל ולכן היה מקום לדחות את טענת הפירעון אלא שבהתאם לקביעת בית משפט קמא נסמכת המשיבה בהוכחת טענתה כי פרעה את מלוא החוב למערערת על מסמכי המערערת עצמה " וליתר דיוק כרטסת הנהלת החשבונות שהציגה התובעת(המערערת י.ש)" (סעיף 6ז' לפסק הדין).

9.         בית המשפט קמא החליט ביוזמתו לבדוק את כרטסת הנהלת החשבונות שהציגה המערערת בין ראשית ינואר 2010 עד לסוף פברואר 2011 ועל סמך ניתוח כרטסת הנהלת חשבונות זו הגיע למסקנה, כי לא נותרה יתרת חוב למשיבה ולכן דחה את תביעת המערערת.

10.        מכאן ערעור המערערת.